תנ"ך על הפרק - משלי כד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי כד

741 / 929
היום

הפרק

אַל־תְּ֭קַנֵּא בְּאַנְשֵׁ֣י רָעָ֑ה וְאַל־תתאותִּ֝תְאָ֗יולִהְי֥וֹת אִתָּֽם׃כִּי־שֹׁ֭ד יֶהְגֶּ֣ה לִבָּ֑ם וְ֝עָמָ֗ל שִׂפְתֵיהֶ֥ם תְּדַבֵּֽרְנָה׃בְּ֭חָכְמָה יִבָּ֣נֶה בָּ֑יִת וּ֝בִתְבוּנָ֗ה יִתְכּוֹנָֽן׃וּ֭בְדַעַת חֲדָרִ֣ים יִמָּלְא֑וּ כָּל־ה֖וֹן יָקָ֣ר וְנָעִֽים׃גֶּֽבֶר־חָכָ֥ם בַּע֑וֹז וְאִֽישׁ־דַּ֝֗עַת מְאַמֶּץ־כֹּֽחַ׃כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֝֗וֹ בַּֽעַל־מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃זִמַּ֣ת אִוֶּ֣לֶת חַטָּ֑את וְתוֹעֲבַ֖ת לְאָדָ֣ם לֵֽץ׃הִ֭תְרַפִּיתָ בְּי֥וֹם צָרָ֗ה צַ֣ר כֹּחֶֽכָה׃הַ֭צֵּל לְקֻחִ֣ים לַמָּ֑וֶת וּמָטִ֥ים לַ֝הֶ֗רֶג אִם־תַּחְשֽׂוֹךְ׃כִּֽי־תֹאמַ֗ר הֵן֮ לֹא־יָדַ֪עְנ֫וּ זֶ֥ה הֲ‍ֽלֹא־תֹ֘כֵ֤ן לִבּ֨וֹת ׀ הֽוּא־יָבִ֗ין וְנֹצֵ֣ר נַ֭פְשְׁךָ ה֣וּא יֵדָ֑ע וְהֵשִׁ֖יב לְאָדָ֣ם כְּפָעֳלֽוֹ׃אֱכָל־בְּנִ֣י דְבַ֣שׁ כִּי־ט֑וֹב וְנֹ֥פֶת מָ֝ת֗וֹק עַל־חִכֶּֽךָ׃כֵּ֤ן ׀ דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם־מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃אַל־תֶּאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצוֹ׃כִּ֤י שֶׁ֨בַע ׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּשְׁל֥וּ בְרָעָֽה׃בִּנְפֹ֣לאויביךאֽ֭וֹיִבְךָאַל־תִּשְׂמָ֑ח וּ֝בִכָּשְׁל֗וֹ אַל־יָגֵ֥ל לִבֶּֽךָ׃פֶּן־יִרְאֶ֣ה יְ֭הוָה וְרַ֣ע בְּעֵינָ֑יו וְהֵשִׁ֖יב מֵעָלָ֣יו אַפּֽוֹ׃אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בָּרְשָׁעִֽים׃כִּ֤י ׀ לֹֽא־תִהְיֶ֣ה אַחֲרִ֣ית לָרָ֑ע נֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃יְרָֽא־אֶת־יְהוָ֣ה בְּנִ֣י וָמֶ֑לֶךְ עִם־שׁ֝וֹנִ֗ים אַל־תִּתְעָרָֽב׃כִּֽי־פִ֭תְאֹם יָק֣וּם אֵידָ֑ם וּפִ֥יד שְׁ֝נֵיהֶ֗ם מִ֣י יוֹדֵֽעַ׃גַּם־אֵ֥לֶּה לַֽחֲכָמִ֑ים הַֽכֵּר־פָּנִ֖ים בְּמִשְׁפָּ֣ט בַּל־טֽוֹב׃אֹ֤מֵ֨ר ׀ לְרָשָׁע֮ צַדִּ֪יק אָ֥תָּה יִקְּבֻ֥הוּ עַמִּ֑ים יִזְעָמ֥וּהוּ לְאֻמִּֽים׃וְלַמּוֹכִיחִ֥ים יִנְעָ֑ם וַֽ֝עֲלֵיהֶ֗ם תָּב֥וֹא בִרְכַּת־טֽוֹב׃שְׂפָתַ֥יִם יִשָּׁ֑ק מֵ֝שִׁ֗יב דְּבָרִ֥ים נְכֹחִֽים׃הָ֘כֵ֤ן בַּח֨וּץ ׀ מְלַאכְתֶּ֗ךָ וְעַתְּדָ֣הּ בַּשָּׂדֶ֣ה לָ֑ךְ אַ֝חַ֗ר וּבָנִ֥יתָ בֵיתֶֽךָ׃אַל־תְּהִ֣י עֵד־חִנָּ֣ם בְּרֵעֶ֑ךָ וַ֝הֲפִתִּ֗יתָ בִּשְׂפָתֶֽיךָ׃אַל־תֹּאמַ֗ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָֽשָׂה־לִ֭י כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה־לּ֑וֹ אָשִׁ֖יב לָאִ֣ישׁ כְּפָעֳלֽוֹ׃עַל־שְׂדֵ֣ה אִישׁ־עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל־כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר־לֵֽב׃וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃וָֽאֶחֱזֶ֣ה אָ֭נֹכִֽי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר׃מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃וּבָֽא־מִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרֶ֗יךָ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ראמות לאויל חכמות וכו'. אפשר דהכונה כלפי העוסק בספרים חיצונים ואומר שבהם ימצא החכמה ומי שלומד גמרא שקורין אותו חכם אינו אמת וכיוצא מדברי שוט"י שכר שהם שכורים ביין חמ"ר כלו מר. לזה אמר ראמות לאויל חכמות כי נראה בעיניו שחכמות חיצוניות למדויות טבעיות אלו הן חכמות מרגליות ולא חכמת התורה ונשאר נעור ורק מהתורה. ולכן בשער לא יפתח פיו אם ימצא בשער המצויין לתורה ולתעודה לא יפתח פיו כי הוא עם הארץ שלם. ולהיות שחכמות הטבעיות הם ע"י מחשבות וחקירות לז"א מחשב בחכמות להרע לו וסט"א בעל מזימות יקראו לו פירוש זה משלנו אשר לא עלה עליו עול התורה. וזה כסלות והיינו דקאמר אולת לחטאת זו המחשבה לעיין חכמות הוא הגורם לחטוא דרחמנא אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין והיא תועבת לץ דכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא לץ. ומושב לצים היא פ' ל"י וכחותיה ומטמאה כמ"ש בתקונים דף ז"ך. וכי תימא מאי כולי האי לז"א התרפית ביום צרה שריפה עצמו מדברי תורה צר כחכה ששולט בו היצה"ר וסר כח כ"ה היא השכינה ולהבדיל מתדבק בל"י שהיא מושב לצים ומתטמא ושולט בו היצה"ר וחכמותיו חבלי"ם נפלו לו להורידו לבאר שחת:הצל לקוחים למות וכו'. יש מי שפירש והביאו הרב דת ודין ריש פרשת משפטים במ"ש שנודרים צדקה בעד המתים וכתב רבינו בעל הרוקח ז"ל סימן רי"ז שאל תתמה איך מועיל צדקה שנותנים חיים בעבור המתים כי ה' בוחן לבות שאם היה חי היה מתנדב זהת"ד ע"ש באורך וז"ש הצל לקוחים למות שכבר מתו ומטים להרג לשעבר תחשוך נפשם מני שחת בתתך צדקה בעבורו. וכי תימא הן לא ידענו זה דמה מועיל למת מה שהחי נותן צדקה בעבורו כמו שהקשה רבינו בעל הרוקח ז"ל והשיב הלא תוכן לבות וכו' והיא תשובת רבינו בעל הרקח ז"ל דה' יודע שאם חי היה מתנדב וזה מועיל זהת"ד וכפי דרכו אפשר לרמוז הצ"ל ר"ת התנדב צדקה למתים:ירא את ה' בני ומלך וכו'. י"מ שפירש במ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וז"ש ירא את ה' שיהיה לך יראת ה' מתחילה ואח"כ ומלך תהיה ת"ח כמ"ש מאן מלכי רבנן. ועם שונים שמקדימין החכמה ליראה אל תתערב דאין חכמתו מתקיימת:אומר לרשע צדיק אתה וכו'. אפשר לרמוז במ"ש הרא"ש בפסקיו פרק המביא דהא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין היינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אבל בדבר המפורש בתורה צריך להוכיח וכ"כ הרב המגיד פ"ב דשביתת עשור והקשה הרב מהרח"א ז"ל דהרי גבי צדיקי דיחזקאל משמע פרק במה בהמה דאם היו יודעים שאינם מקבלים היו פטורים והרי עבירות שבמקדש ראשון ע"ז וש"ד מפורשות בתורה ותירץ דהיו פטורין ממיתה רק שהיו מבטלים מצות תוכחה ולא זכר הרב שכ"כ הסמ"ג בפירוש בעשין י"א ואני עני תירצתי דמ"ש הרא"ש והרב המגיד היינו כשיש בידינו למחות התם בדבר המפורש בתורה חייבין לענוש אותם עד דפרשי אבל בההיא דשבת מיירי שאין בידם למחות כלל. וז"ש אומר לרשע גמור צדיק אתה יקבוהו וכו' ומזה מוכח דכשאינו אומר צדיק אתה אף שאינו מוכיח אין עליו שום דבר וקשה דבדבר המפורש בתורה צריך להוכיח לז"א ההיא כשיש בידו למחות עד דפרשי וז"ש ולמוכיחים ינעם דיש בידם לכופו וינעם להם שנתקיימו דבריהם. ועוד אני מדבר דהא דאפילו אינו מקבל יש להוכיח היינו לקיים מצות תוכחה וז"ש ועליהם תבא ברכת טוב. והם השני תירוצים של הרב מהרח"א ז"ל שהם דברי הסמ"ג ומה שתירצתי בעניותי ועל זה אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים דברים תרתי משמע השני תירוצים הנאמרים באמת:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך